הצבת גבולות ב' 

בס"ד

הצבת גבולות ב'

במאמר הקודם התמקדנו על הצורך ועל הסיבות למה צריכים להציב גבולות, במאמר זו נתמקד איך מציבים גבולות ואיך אסור להציב גבולות.

יש הרבה הורים שמציבים גבולות בצורה לא נכונה והם רוצים לחנך את הילדים ויוצא ההיפך שהם לא מחנכים אלא מזיקים. אנסה לפרט במאמר זה כמה סוגי הורים כאלו.

א.    יש הורים שאומרים הרבה לא על בקשות ילדיהן (אם אפשר להגיד לא למה להגיד כן) כגון הילד שואל אפשר ללכת לגינה לשחק עם החברים התשובה היא לא, אפשר לקרוא חבר התשובה היא לא וכו', ויש כמה סיבות לזה. 

1       יש הורים שהם אומרים לא בגלל שכך הן הורגלו מההורים שלהם שאמרו להם לא על כל דבר (לא נכנס עכשיו לסיבות של ההורים, הן יכולות להיות מגוונות). ומה שהורגלו מהבית בקטנות זה מה שממשיכים הלאה על הילדים שלהם.

2       יש הורים שמאופיינים במעין חרדה כזאת (לא מוכח להיות בעל צורך טיפולי מתמשך). הם בחרדה מכל דבר אולי זה ישפיע על הילד לא טוב אולי יקרה להם משהו לא טוב אולי יתחברו לאנשים לא הוגנים אולי יפלו ויינזקו, בקיצור הרבה חששות ולכן הם אומרים לא לכל דבר שהילד מבקש, וזה ממש צער ורחמנות על הילדים האלו  הם כל הזמן במעין קונכייה, שלא נותנים להם לעשות שום דבר והם גם נדבקים לחרדה שיש להורים, ומתחילים לחשוש מכל דבר (כמובן שיש הרבה דרגות בדבר).  ההורים האלו צריכים ללמוד  להגיע למצב הנורמטיבי של הבנת סכנות הטמונות בכל דבר ולא להיות חרד יתר על המידה, וזה יעזור הן להורים, שהם יהיו יותר רגועים ופנויים לעסקם, והן לילדים שהם יוכלו לקבל את מבוקשם ואת צרכיהם הנורמטיביים לגילם ולמצבם, וכן הילד יגדל רגוע ושלו ויקבל את העולם כמקום בטוח.

3       יש מצב שהורים אומרים על כל דבר לא בגלל שהם לא מרגישים שיש להם שליטה על המצב ולא מרגישים את סמכותם אם הם לא אומרים הרבה לא, הם חושבים ומרגישים שע"י אמירת הלא וע"י העמידות הנוקשה על הילדים הם מגבירים את סמכותם ואת שליטתם בבית ובילדים, האמת הוא שזה הפוך שע"י שהם אומרים לא על כל דבר הילדים לומדים להבין שאין בזה סיבות רציניות  אלא סתם רצון שליטה והם מסתכלים ע"ז כדבר בלתי הוגן, בגלל שאתה גדול או גבוה אתה יכול להשתלט עלי? וזה לא מוכח שההורים האלו חושבים כן מתוך רשעות אלא זה בעומק ליבם ומחשבתם, כך הם מרגישים . וההורים האלו צריכים ללמוד ולהפנים שאפשר לשלוט על המצב גם בלא זה. (עיין להלן  בהצבת גבולות נכונה).

ב.     יש מצבים שההורה מתוך עייפות או מתוך כעס על מישהו שהציק לו בעבודה וכדומה הוא לא פנוי להתייחס לבקשתם של הילדים ולצרכיהם ולכן הוא לא חושב על מה שהוא אומר ואומר לא על כל דבר, במצב הזה הילד רואה שההורה לא שולט על עצמו ולכן הוא אומר לא בגלל שהוא כועס ולא בגלל שהוא סובר שכך צריך להיות ולכן או שהילד חושב שעוד מעט האבא או אמא יירגעו ויהיה אפשר לעשות זאת או שהם יחשבו שהם כבולים בגחמות של אבא, ומה הם יכולים לעשות, האבא בכעס עכשיו ולכן הוא אוסר עלי לעשות זאת אין לי ברירה והוא ירגיש כאילו האבא סוחט אותו, ובגלל שהוא יותר גדול ויותר גבוה ממנו הוא יכול להגיד לי לא ולא משום שכך צריך להיות וזה ההיפך הגמור מחינוך אמיתי וכן  מהצורך להצבת גבולות. במאמר הקודם כתבנו שאחד הדברים היפים והטובים בהצגת גבולות הוא שזה גורם רשת ביטחון לילד ע"י שהוא יודע שההורים שלו יודעים מה טוב לו ויודעים מתי צריכים לעמוד חזק על הילד  ומתי לא צריכים לעמוד חזק וכו' ועי"ז הוא מפנים לעצמו שיש לו על מי לסמוך בחיים והוא מרגיש שהעולם הוא מקום בטוח לחיות, והוא גדל נפש בריאה ושלימה, אולם בהתנהגות הנ"ל הוא מאבד את בטחונו בהורה משום שהוא מבין ורואה שאין אפשרות לסמוך עליו כי הרי הוא לא שולט בעצמו ובשעת כעס ועייפות הוא לא מתייחס כהוגן לצרכים שלהם  וככה הוא מפנים זאת.

ג.      כדי להציב גבולות נכונות בצורה טובה והוגנת ומחנכת יש להיצמד לכללים הבאים.

• להיות רגוע ופנוי לצרכיו של הילד, ופנוי ז"א פנוי בעיקר מחשבתי אולם גם מעשי דהיינו שההורה יהיה פנוי לחשוב מה הילד מבקש ומה הוא רוצה ומה הצורך שלו, ולחשוב בהגיון האם אפשר לתת לו לעשות זאת מבחינה בטיחותית, בריאותית, חינוכית, ורק אחרי זה לענות לו, במידה וההורה מרגיש שאין הוא פנוי עכשיו ואין הוא יכול להיכנס לנעליו של הילד ולראות מה באמת הוא צריך  הוא יכול להגיד לילד איני יכול עכשיו להתפנות עבורך, נדבר אח"כ. וזה הרבה יותר טוב מסתם לזרוק תשובה לילד.
• להגיד את הלא בבהירות וברוגע בלי שום פחד שמא הילד לא ירצה לקבל זאת ושמא הוא יבכה ושמא הוא ינדנד, ככה החלטתי בגלל שחשבתי בהגיון וברוגע והייתי פנוי להיכנס לנעליו של הילד ומכיוון שכן אני יודע שזה טובתו של הילד ולכן אין לי ממה לחשוש מתגובותיו כי אחרי הכל זה גם לטובתו הארוכת טווח שהוא רואה שההורה אין מפחד מבכיו ותגובותיו הנגדיות, עם הזמן הוא ילמד לקבל את ההוראות של ההורה ביתר קלות ובלא שום התנגדות מכיוון שיפנים שההורה רוצה את טובתו ויפנים שאין מה להתחמק מהוראותיו של ההורה.
• אחרי שאמרנו לא יש להיצמד למה שאמרנו ולא להתחרט בגלל הנדנוד של הילד או בכיו (למעט מקרים מיוחדים שבהם ההורה רואה שטעה או שהשתנה המצב, ואז הוא צריך לחזור מהוראתו וע"י רואה הילד ולומד שמותר לטעות בחיים וגם שכשטועים חוזרים ממה שאמרנו וזה חינוכי.) אבל בד"כ צריכים לעמוד על מה שאמרנו ולא להיבהל ממה שהילד עושה לנו, כי זה לטובתו של הילד שהוא יראה שיש לו על מי לסמוך ושההורה לא נרתע מכל מיני דברים, וגם כך הוא ילמד על לעתיד שאם ההורה אומר צריכים לציית ואין מנוס מהציות כי ב"כ זה לא יעזור לא הבכיות ולא הנדנודים.
• עקביות: להיות עקבי בהוראות ובתגובות דהיינו לא להגיד פעם כן ופעם לא על אותו דבר באותו סיטואציה, אלא להיות עקבי ואם ההורה חושב שזה לא טוב עבורו, שיעמוד ע"ז בכל עת שמגיע הסיטואציה הזאת ויגיד בכל פעם  את הלא ולא להיות נדנדה, זה יקל מההורה את העבודה, כי הילד ילמד שאין אפשרות לעשות זאת וכבר לא יחכה לתשובה מההורה כל פעם וידע בעצמו מה ההורים סבורים במצב הזה.

יואל בוקשפן

יו"ר מכון "יש עתיד"

1599525000

yoelbu@neto.net.il